שיר לגבריאלה
אחת ואין דומה לה
אוהבת אחראית
ואבן התשתית
תשע וחמישים
עברו ביעף שנים
לי שלושים ושבע
שנים של חום וצבע
בנינו משפחה
וילדים שלושה
זכינו בעוד שניים
ונכד עם שיניים
הקן שמתרוקן
הבעל מזדקן
האמא ששוכחת
האח שאין לו נחת
מנגד יש שמחות
הסל עמוס פירות
קורא לך גלפגוס
אולי טיול ללגוס
מוקפת חברים
ושביל של אתגרים
קולגות תלמידים
וגם מטופלים
תורנות ראשון
חיוך של עומרון
שמחות עומדות בפתח
שלוה במקום המתח
לסבתא צעירה
ואמא עטורה
המחר שלך
האוהבים אותך
כל כך כל כך
