מצטיינים
ערב טוב לחתני וכלות הפרס, להורים, למורים, להנהלת ביה ” ס,
נחמד לקבל פרס. יותר נחמד לקבל פרס בתחרות, והכי נחמד לקבל תעודה שאתה ואת חכמיםושיכים למה שעיתון הארץ קורא “אצולת השכל”. גנים עושים את שלהם, וכשרון עושה את שלו, ועל שניהם אתם ראויים לקנאה. אבל יותר מכל אני מעריך בהצטיינות היתרה את העדות על האופי שלכם. עדות על משמעת, רצון להתמודד, השאיפה למצוינות, והעמידה בפני הפיתוי של חיקה החמים של הבינוניות. להיות ככל האחרים לאחר שש שעות בית ספר עמוד של היסטוריה וספרות אינו עומד בתחרות מול משחק בפלי – סטישן, ואחרי שעתיים שמרטפות לאח קטן ומעצבן, תרגילים עם כוכביות בגיאומטריה ובמתמטיקה, נכנעים אפילו לשעשועוני פרסים בטלוויזיה. אבל לא עבורכם.
לצערי, אבל, אתם אינכם בבואה נאמנה לחינוך בישראל הנמצא במשבר: למעלה מחמישים אחוז שלהתלמידים אינם יודעים מתמטיקה וכשלושים אחוז אינם מבינים את הנקרא. המצב עוד יותר גרוע בחינוך הדתי, ולגמרי “על הפנים” במגזר הערבי. וההישג העיקרי של משרד החינוך בשנים האחרונות, העלאת אחוז הזכאים לבגרות מ- 20 ל 40% נעשה על ידי הורדת רמה ותרגילים אדמיניסטרטיביים.
לבתי הספר בשכונות הכי טובות בחיפה מגיעים ילדים עם סכין חבויה; בקפטריה ובמרכזי הקניות יש ילדים שסוחטים כסף מילדים קטנים מהם. מיטב הנוער פורק את עודפי האנרגיה שלו על השולחנות והכיסאות בבית הספר, משחיתים את האוטובוסים שמסיעים אותם ועורכים מטווחי יריקות על הולכי רגל.
אני רואה קשר בין הכישלון של הדור שלי, דור 67, דור ההורים שלכם, להביא לכם את השלום והביטחון שכל כך רצינו להביא לכם לכמה מהתופעות השליליות שמניתי ואחרות שאנו עדים להן. בארצות נורמאליות, אין שומר חמוש בכניסה, אין דף יזכור בעיתון בית ספר ותלמידים לא הולכים ללוויות של ילדים אחרים. בארץ שלנו כשאתם לוקחים את האוטובוס מידי יום לבית הספר אתם גם יוצאים לקו החזית של האינטיפדה. יש ילדים שלא מוכנים, ויש ילדים שההורים אוסרים עליהם לנסוע באוטובוס מאז הפיגוע בקו 37 השנה. ערעור הביטחון ואי היציבות הפוליטית אחראים גם להתרופפות שלטון החוק, וחדירה של שולי הפשע למוסדות שהן בבת עיניה של חברה מתוקנת. הדג מסריח מהראש, ואצלנו הסרחון מתחיל ממש למעלה, בכנסת ובממשלה.
אני יודע שאתם לא הקהל הנכון להטיף לו ולקונן בפניו. אתם המיטב שיש לנו, ועל כך גם קיבלתם היום פרס. פרס שהוא פרס אישי, על הצטיינות של כל אחד ואחד מכם כפרט. הסכנה היא שאתם, כפרטים, תצליחו, ואנו כולנו כחברה נכשל. ולכן, אני קורא לכם לקחת יותר אחריות חברתית ולהוביל את הנוער למחוזות אחרים. לא להסתפק בזה שעשיתם לביתכם. אם תצליחו להנחיל את הנורמות שלכם למחויבות ואחריות, לעמידה באתגרים ולמצוינות, לסובלנות וסבלנות, להתחשבות בזולת ורגישות, לאחריות לרכוש ולנורמות ציבוריות לחבריכם נהיה אור לגויים ולא חושך של יהודים.
אני גם פונה למורים: האתגר בפני מערכת החינוך הוא בעיקר האתגר שלכם. אנו מודעים למאמצים למסירות והרגשת השליחות של רובכם, וגם לתנאים הבלתי אפשריים שאתם נאלצים להתמודד איתם החל בכיתות לימוד גדולות מידי וכלה בהורים ותלמידים אלימים שהמערכת אינה יודעת לטפל בהם. אני קורא לכם ולהנהלת בית הספר לשקם את היחסים עם התלמידים וההורים, ברגישות, בפתיחות, באמון וכבוד הדדי. בידכם מופקד עתיד כולנו. אני רוצה גם להודות לכם ולברך אתכם על הצלחותיכם, שאת פירותיהם אנו רואים בערב זה.
תלמידי יוד בית ביניכם, וביניהם בני, יונתן, עומדים בפני גיוס. ואני מבקש לברך את כולכם, כשם שברך אותי אבי: יברכך אדוני וישמרך, יאיר אדוני פניו אליך ויחונך, ישא אדוני פניו איליך, וישם לך שלום.
