יום שישי 11 פברואר 2005
אלוהים ימות בחברון
האלוהים שלי מת באושויץ .
את ארוחות הצהרים שלי כילד לוותה התכנית לחיפוש קרובים בקול ישראל. מידי יום, כשחזרתי מבית הספר שמעתי ברדיו את הקריינית בקול ישראל שקראה לכל היודע דבר על גורלן של טוני, לאה וצילה אברמוביץ שהיו בגטו, ליצור קשר עם אחיהם שמואל אברמוביץ בתל אביב. כך מידי יום, רשימה מונוטונית שאינה נגמרת של שמות. מתי המעט שנצלו חיפשו ענף להיאחז בו. אשליה של תקווה לאלה שבתוך תוכם ידעו שאותם שהם מחפשים נספו בכבשנים של אושוויץ.
היכן היה אלוהים בשואה? לא למורים ולא להורים לא הייתה תשובה לשאלה תמימה של ילד. נסתרות דרכי אלוהים אמרו לנו. הורים ומורים לא ידעו כיצד להתמודד עם השואה בעצמם, לא ידעו להתמודד איתה כתופעה אנושית ובודאי שלא ידעו איך להתמודד איתה במישור התיאולוגי. אי אפשר להסביר, לא לתינוק, ולא לעצמך מדוע אלוהים, אם יש כזה, מתעסק בשטויות: מקפיד על דיני כשרות, עירובי תבשילים, ושבעה נקיים, אבל מרשה שתינוקות שלא חטאו יזרקו לכבשן אש. מה רע עשו הסבא והסבתא שלי שהיו ראויים בעיניו למות באושויץ?
השואה הייתה גדולה על כולנו, ובמיוחד הייתה גדולה על התיאולוגים והרבנים של היהדות האורתודוכסית. אותם רבנים שלא יכלו לקבל את מותו של אלוהים בשואה נאחזו בתקומת מדינת ישראל כפתרון חלקי לבעיה תיאולוגית. השואה התפרשה במונחים דתיים של האפוקליפסה שלפני הגאולה. הפתרון נראה אפילו קונסיסטנטי עם המציאות: בין השואה, עצמאות ישראל ומלחמת ששת הימים ניתן היה להעביר קו של תכנית אלוהית לגאולת ישראל. ההיסטוריה קבלה פירוש דתי כפעמיו של משיח. יש שכר ועונש, יש השגחה אלוהית על בניו מאמיניו, ואלוהים לא רק שלא מת הוא חזר להוביל את עמו מניצחון של תקומת המדינה לניצחון של ישראל הגדולה. אלוהים ויחד אתו החזרה בתשובה חזרו לאופנה.
חנן פורת ושאול יהלום החליפו את בורג הזקן ואת זרח ורהפטיג. ולקחו את והפועל המזרחי לדרך חדשה ישנה, לדרך המשיח. המפלגה הדתית לאומית בנתה את עצמה על הלהט של גוש אמונים והובילה סדר יום תיאולוגי ומדיני מלהיב. יש אלוהים. ישיבות ההסדר ותנועת ההתיישבות בשטחים מייצגות את ההשלמה שהשיג הציבור הדתי לאומי בין האמונה שלו בבורא עולם לעשייה ולמעורבות בעולמו. בית הכנסת, הישיבה, הצבא הפוליטיקה וההתיישבות נשזרו זה בזה לתמונת עולם הרמונית וקוהרנטית המובילה לגאולה.
רוב רבני הציונות הדתית נשבו בקסמו של הפתרון בגאולה. פתרון שהיה מעוגן במציאות ושאב את כוחו מתנועת ההתיישבות בשטחים, מהעימות המתמשך עם הפלסטינאים מתוך עמדת יתרון וכוח ברורה. הסכסוך הישראלי פלסטיני בגבעות יהודה ושומרון הוצג בלשון ובדימויים תנכיים כהמשך לסיפורי התנך במסגרת דתית וכמלחמה בין הטוב לרע בין בניו של אלוהים לפלשתים.
תכנית ההתנתקות של אריאל שרון מציבה בפני חלק עקרי בציבור הדתי לאומי לא רק משבר אידיאולוגי ואישי אלא גם משבר תיאולוגי. רבני הציונות הדתית התגייסו למלחמה בהתנתקות משום שאין להם אלטרנטיבה לקונספצית הגאולה העומדת להתפוגג מול המציאות. השבירה של רצף הניצחונות וההתפשטות של עם הבחירה מעמידה בספק את האמונה בתכנית אלוהית גדולה. היא קורעת את הקשר בין הכנסת לבית הכנסת. אם עתידם של יהודה ושומרון ההיסטוריים כחלק ממדינת העם היהודי כבר אינו מובטח מה תוכניתו של אלוהים לעם הבחירה? הקו המנחה של התכנון האלוהי ופעמי המשיח נעשו מטושטשים ולא מפנים את בחיריו של אלוהים, מבתיהם בעירו של דוד המלך. שוב עולה השאלה אם יש אלוהים, למה סבא מת באושויץ?
הרבנים של הציונות הדתית שגדלו בישיבת חברון על מורשתו של הרב קוק ושהובילו דור של ציבור דתי בתנועת ההתיישבות ובגוש אמונים עומדים היום בפני האיום הנורא שאלוהיהם ימות בחברון.
חיפה
